תשובות הרא"ש ק״ז:ה׳

1 שאלה ילמדנו רבינו ראובן שנכנס לבית שמעון עם אנשי אלוזיר ושליח בית דין עמהם ושמעון היה חולה ולקח מביתו יורה וגיגית ומת שמעון מאותו חולי ועתה תובעת אלמנת שמעון הגיגית והיורה וטוענת שלקחם מביתו בכח בעבור שהיה לו כתב מהמלכה שיהיה דיין ובעלה שמעון לא היה יכול לדבר שנשתתק מחמת חולי והשיב ראובן שבעלה היה חייב לו מאה ושלשים זהובים בעל פה מסחורה שנתן לו ותבע אותם לו ואמר לו שיקח היורה והגיגית בפרעון אותם המאה ושלשים זהובים וכך נתפשר עמו וצוה לו להביא אנשי אלוזיר ושליח בית דין לקחת לו החפצים בפרעון החוב הנזכר ובצוואתו עשה מה שעשה ובמאמר הדיינין ואין ראיה לטענותיהן אלא בזה שבית דין אמרו לו לשליח ב"ד שיעיד מה שידע בענין והעיד שראובן אמר לו ליכנס ולקחת החפצים הנזכרים.

2 תשובה דין זה הוא לגמרי כמו נסכא דרבי אבא ב"ב ל"ג שהרי נכנס לביתו עם גוים וגזלו וכן הוא מודה והעד מעידו דלאו כל כמיניה לומר דידי חטפי ולא שום טענה שיזכה בה אלא היה צריך לישבע להכחיש העד וכיון שאינו יכול לישבע משלם ושכתבת דשמא עדיף הכא משום דמת שמעון ואם היה חי שמא היה מודה לגזלן וכי נהיה אנו סניגור לגזלן ולטעון בשבילו שמא היה שמעון מודה לו אדרבה נטעון ליורש כל מה דהוה אבוה מצי למטען ואם היה חי נאמר שהיה טוען שלא היה חייב לו מאה ושלשים זהובים ובגזל נטלת את ממוני ועוד שדברי ראובן נראין שקר מתוכם שאמר שנתפשר עמו שיקח היורה והגיגית בפרעון מאה ושלשים זהובים וצוה לו להביא אנשי אלוזיר ושליח בית דין שיקחו אלו החפצים בפרעון הנזכר ואם הוא כדבריו שנתפשר עמו ונתנו לו בפרעון מה היה צריך לאנשי אלוזיר ולשליח בית דין יצוה להוליכם בעצמו כיון שנתפשר עמו והעד שנסתפקת לומר שהוא גזלן כיון שהוא לקח החפצים אינו לא גזלן ולא שליח גזלן וכשר להעיד דכיון דראובן היה דיין בכתב המלכה הרי נראה לשליח בית דין כל מה שיצוה לו הדיין שיש לו לעשות ולא היה נראה לו גזל ומה שכתבת שהיה לראובן שטר על שמעון מאי נפקא מיניה הלא הוא אומר שלוקחם במלוה על פה שעליו והשטר שבידו הוא רוצה לגבותו משאר נכסיו א"כ לדבריו גזלן הוא והיאך תאמינהו בשבועה ומה שכתבת שאנו מסופקים אם נכנס ברשות אם לאו איני רואה בכאן שום ספיקא כיון שנכנס עם אנשי אלוזיר שלא במאמר בית דין דודאי שלא ברשות נכנס וגזלן הוא.